צפון (עפולה) מרכז (תל אביב) דרום (אשקלון)
טופס הרשמה

המשחק והצעצוע בחיי הילד בגיל הרך-עופר לביא

המשחק הוא צורך אוניברסלי-פנימי של כל תינוק וכל ילד בעולם כולו, אפיוני המשחק נרכשים בכל תרבות על פי סגנון חיים הייחודי של אותה סביבה. יחד עם זאת – ככל שהתינוק צעיר יותר – אנו יכולים לומר שהמשותף בינו לבין תינוקות אחרים רב על השונה.  

 

תנאי החיים,תגובות הסביבה הבוגרת והציפיות שלה מן התינוק וממה שהיא רוצה לעצב ממנו כאדם בוגר-יוצרים את ההבדלים בין משחקיהם של ילדים שונים.המשחק מספק הזדמנויות לחוויה וללמידה לתינוק או לילד ולמבוגר המתבונן בו.המבוגר יכול ללמוד באמצעות המשחק על הילד ועל צרכיו,על יכולותיו בפועל ועל האתגרים שהוא יכול או מעוניין להעמיד לעצמו,על עולמו הפנימי,על העדפותיו וסגנונו,על סגנון הלמידה שלו וכו'.בקיצור: זוהי הדרך הטובה ביותר להכיר את הילד. מן ההתבוננות במשחקו של הילד לומד המבוגר גם על עצמו כעל הורה או דמות מטפלת.כך הוא גם יכול לעצב לעצמו גישה מתאימה יותר לילד ,לדרכי פעולתו ולמקורות הנאתו והנעתו, להתייחסות לסף התסכול שלו וכו'.  

 

המשחק הוא אינטראקציה מרכזית וחשובה בקשר בין ההורה והילד מיום לידתו. בכל גיל היא לובשת צורה אחרת – ולכל ילד מתאימה אינטראקציה משחקית אחרת, גירוי ומינון אחרים. כפי שאנו, המבוגרים, איננו דומים באישיותנו, העדפותינו, רצונותינו ויכולותינו- כך גם תינוקות וילדים (כבר מלידתם- ואפילו בשלב העוברות שלהם)- שונים זה מזה. כל תינוק וכל ילד ועולמו, כל אחד עולם ומלואו- וכל עולם- ייחודי ומיוחד.  

 

משחק איננו נעשה רק בתיווך של צעצוע או חפץ- אבל הם עשויים להיות גורם מתווך וממקד, מעשיר ומגרה. משחק הוא הקשר, הוא החוויה, הוא הפעילות (שאיננה תמיד דווקא פעילות פיזית ומאורגנת- אלא גן חוויה משותפת של הקשבה, חיבוק, ליטוף, מסאז', דו שיח, הפלגה בדמיון...)- ששותף לה הילד . זו יכולה להיות חוויה פעילה או סבילה, חוויה של עשייה או חוויה של השתתפות שקטה. הצעצועים- קנויים או מאולתרים- הם החפץ הקונקרטי שעוזר לילדים בגיל הרך לגרות את החושים ולמקד את החוויה.  

 

שנות החיים הראשונות של הילד מאופיינות בלמידה והיכרות עם העולם מתוך חוויה חושית. הילד קולט את העולם באמצעות חושיו. דיבורם על דבר מה אינם הדרך להעביר מסר לילד. המסר נקלט באופן חוויתי על ידי החושים הבסיסיים שלו- ראיה, שמיעה, ריח, טעם, מישוש (וכיום מציינים מחקרים גם חושים נוספים שדרכם אנו חווים את הסביבה המיידית). כלומר- איכות כל גירוי וטיב כל צעצוע צריכים להיבחן בראש ובראשונה על פי הקריטריון הזה: האם ניתן לחוות אותם באמצעות אחד החושים (לפחות): האם ניתן לגעת בהם, לשמוע, להריח וכו'. הקריטריון הזה קשור בגורם נוסף: גיל הילד (כרונולוגית) והתפתחותו האישית. לא לכל הילדים בגיל שנה, לדוגמא, מתאימים מבחינה התפתחותית אותם צעצועים- כיוון שלכל ילד קצב התפתחות לגיטימי וייחודי משלו.  

במקביל- יש לבחור צעצוע על פי היכרות אישית עם הילד ועם מאפייניו. לכל ילד אישיות ומרכיבי טמפרמנט אחרים, צרכים אישיים שונים ומידה אחרת של רצון להתנסות בגירוי כזה או אחר. אמנם אנחנו רוצים להרחיב את רפרטואר החוויות של הילד שלנו ולזמן לו גירויים מגוונים ושונים- אבל חשוב לזהות היטב מה מתאים לו, מה איננו אוהב, מה מרתיע אותו (למשל: צעצועים שעשויים ממרקם מסוים)- ולהיות רגישים לכך. את ההרחבה בהתנסויות שלו יש לעשות בהדרגה ולרגישות – ולא מתוך לחץ וזירוז. ילד שיזומנו לו הגירויים שמתאימים לו אישית- יוכל להפיק מהם את מכסימום החוויה וההעשרה.  

 

למה צריך תמיד לשים לב?  

לבטיחות (תו תקן מתאים לגיל, גודל שאיננו מסוכן, ללא קצוות חדים, איכות הגמור והתפירה, איכות הצביעה...), להתאמת הפיזית שלו ליכולת הילד (משקל, גודל...) וכו'.  

 

איפה משחקים?  

בכל מקום. כיוון שהמשחק איננו רק הקוביה או הפאזל- הרי שגם בעת ההחתלה אפשר וחשוב לשחק עם הילד (לגעת בקצה האצבע באף), בזמן טיול בחוץ (לחפש עלים יבשים, בנסיעה באוטו (איך נובח כלב?) ועוד.  

 

מתי משחקים?  

בכל זמן מתאים לילד ולכם, לאורך כל היום. המשחק אמור להשתבץ בחיי הילד ובשגרת יומו- ולא להיות אירוע מנותק מן החוויות האחרות. אין צורך "בשעת משחק" מסוימת- ומשחק הוא גם כמה שניות של "קוקו", כמה דקות של מחבואים, סדור הצלחות על השולחן לקראת הארוחה- או ליטוף של דובי. 

 

האם המבוגר צריך להיות תמיד שותף למשחק?  

המבוגר הוא המתווך בין הילד ובין העולם. הדרך שבה הוא מציג לילד את העולם היא הדרך שבה תופס הילד את העולם. משמעותו של המבוגר (אימא, אבא, סבא, מטפלת, גננת...) קריטית בחייו של הילד (במיוחד בשנים הראשונות). המשחק הוא תמיד דיאלוג: בין הילד לבין עצמו, בין הילד ובין הצעצוע-, בין הילד לילד אחר- או בין הילד והמבוגר שאתו. משמעות הדבר היא כי תפקידנו, כמבוגרים, בחוויה המשחקית של הילד- גדול מאד. אנחנו יכולים להעשיר את המשחק, להוסיף לו רבדים, להיות אוזן קשבת ולומדת בשעת המשחק, להיות משענת אמפטית ומקבלת, לעודד, לתקן, לאפשר להתמודד בהצלחה עם כישלון ואכזבה, ללמד וכו'. יחד עם זאת יש גם ערך רב להימנעות ממעורבות במשחק. זוהי הימנעות שנעשית לאחר שיקול דעת, ומטרתה לאפשר לילד לחוות משהו עצמאי, להתנסות בתהליך לבד, לקבל מקום משלו בתוך האינטראקציה וכו'.  

 

האם צריך תמיד לקנות צעצועים?  

בהחלט לא. אפשר לקבל צעצועים משומשים ממכרים- בתנאי שנבדקו ונמצאו מתאימים. אפשר גם ליצור צעצועים ומשחקים מחפצים שונים בבית- אשר ישמשו את הילד בצורה טובה מאד כמקור להנאה וללמידה. קופסאות, בקבוקים ריקים, סמרטוטים וכו'- יכולים להיות "מכרה זהב" לפעילויות ושעשוע, לסקרנות ולחקר. אבל נעים גם להתחדש –ולרכוש עבור הילד מתנה משמחת. ובכן- הגענו לחנות הצעצועים. השפע על המדפים מבלבל.  

 

איך נבחר את הצעצוע הנכון עבור הילד שלנו?  

איך נתאים את המשחק הנכון לשלב הנכון? איך נהיה צרכנים נבונים ונדע לגוון את סוגי הצעצועים ולא לרכוש הרבה מאותו סוג (למשל: איך נמנע מקניית כמה צעצועים שמטרתם דומה-שעלולים לבוא על חשבון התקציב של צעצועים נוספים- שמטרתם חשובה לא פחות)? איך לא ניצור עודף של גרייה מסוג אחר וחסר של גרייה אחרת? איך נתמרן בין חוסר ועודף גירויים בבית?  

 

לפניכם ראשי פרקים מנחים לרכישה או איסוף צעצועים ומשחקים לילדכם:  

 

ראשית- יש להקפיד מאד שגודל הצעצוע יהיה בטיחותי. למשל: חשוב להקפיד על גודל מתאים של צעצוע, כך שהילד לא יוכל לבלוע אות, על מרקם מתאים של חומרים (ללא סיבים שנושרים ממנו, ללא קצוות חדים וכו'), על תפרים חזקים שימנעו פיזור תכולה פנימית מסוכנת וכו'.  

 

משחקים יכולים להיות חוויה נפלאה- אבל עלולים להיות חפץ מסוכן אם אין מקפידים על צרכנות זהירה ונבונה.  

 

במחצית השנה הראשונה לחיי הילד הוא משתמש בכל חושיו וכל המסרים עוברים אליו באמצעות החושים. הוא עוקב בעיניו אחרי חפץ, שומע, חש את העולם דרך עורו ובעיקר בודק אותו באמצעות פיו. הוא לומד לזהות את המטפלים בו- והם הופכים עבורו ל"צעצוע" הטוב מכולם: חיוך, הבעת פנים, קרבה, מגע, זמינות מיידית- הם הדבר החשוב מכל. חשוב להוסיף לכך קלטות מוזיקה נעימות ובעלות קצב דומה לקצב הלב (למשל: מוזיקת הבארוק), מרצדות (מוביילים), תמונות ברורות ובצבעים עזים, צעצועי לפיתה (קשקשן) שאינם כבדים, קוביות גדולות וקלות, צעצועים שמייצרים תגובה (צליל, למשל) עם הפעלתם, צעצועים שיש להם מרקמים שונים (חלק, רך, מחוספס...), ספרי תמונות וכו'.  

כדאי שהצעצועים לא ידרשו זמן פעילות ארך מדי.התינוק מסוגל להתמקד בפעילות אחת משך זמן קצר מאד- והוא נוטה לאבד עניין מהר.  

חשוב גם שהפעילות לא תהיה מורכבת מדי ולא תצריך מספר כישורים בו זמנית (למשל:לא כדאי לקנות משהו שמצריך הקשבה, התבוננות ואחיזה בו זמנית).  

אין צורך בעשרות צעצועים. כדאי לחזור ולשחק שוב ושוב באותו צעצוע. תינוקות וילדים אוהבים לחזור למוכר – שיוצר עבורם חוויה של "פגישה מחודשת" עם ידיד ישן וביטחון. מדי פעם ניתן להוסיף גירוי חדש.  

 

מגיל חצי שנה ועד גיל שנה, כאשר התינוק מתחיל כבר לשבת, לזחול, אולי קצת ללכת, לתפוס חפצים בצורה מכוונת, לזהות חפצים על פי שמם, להצביע על אימא ועל המנורה וכו'- מתרחב רפרטואר המשחקים שלו לתחומים נוספים: אפשר להתחיל לשחק אתו משחקי זיכרון ראשונים: "איפה האור?"- ואחריו גם- "איפה הכלב בתמונה?". ספרי תמונות עם חפצים ודמויות מעולמו המוכר מהווים גירוי מעניין, צעצועים מתגלגלים יוצרים אצלו מוטיבציה להתקדם ולהגיע אליהם, צעצועי גרירה והדיפה (עגלת בובה...) שניתן להישען עליהם מאפשרים לו להתנסות בשוטטות במרחב, קוביות פלסטיק מעניינות אותו- (בתחילה הוא זורק אותן- ומאוחר יותר הוא יוצר רכבת של שתי קוביות, מגדל של שתי קוביות וכו'), המוטוריקה העדינה שלו משתפרת- וזה הזמן להציע לו קופסאות שניתן להכניס לתוכן חפצים מתאימים, לשלוף מתוך קופסאות או צוואר בקבוק סרטים, להתאים פאזל פשוט של יחידה אחת לתוך מקומה, לשחק בכדור קטן (רצוי עם בליטות – להקלת האחיזה בו), נהנה מצעצועים כמו דובי, בובה, כלבלב , צעצועי אמבטיה צפים וכו'. אל תשכחו בשלב זה את הצעצועים הקודמים והמוכרים. הם ממשיכים לעניין אותו- וגם בהם יוכל לגלות צדדים חדשים ולהשתמש בהם באופן מורכב יותר.  

 

בין גיל שנה לגיל שנתיים הפעוט מתקדם מאד מוטורית ומשכלל את המיומנויות הגסות והעדינות. הוא הולך, רץ ומטפס, עסוק הרבה בניסיון להבין איך פועלים הדברים, הופך חפצים ובודק אותם, אוהב צעצועים שיש בהם מתגים וכפתורי לחיצה שמפיקים קולות או תגובות אחרות, מכוניות קטנות, קוביות, משחקי השחלה, משחקי הרכבה של קוביות, פאזלים של כמה חלקים, כלי מוזיקה פשוטים (תוף, פעמון, כסילופון...), מראה (חשוב לרכוש מראה שאיננה מעוותת), כף ודלי לארגז החול, בצק למשחק, לוח לציור, צבעים יבשים בלתי רעילים ונמרחים בקלות, ספרים מתאימים וכו'.  

 

בין גיל שנתיים לגיל שלוש הילד מפתח כישורים חברתיים משמעותיים. הוא מתעניין בילד שמשחק אתו, משתף פעולה או מנסה להיאבק על טריטוריה, חפץ או תשומת לב. מבחינה מוטורית הוא רץ, מדלג, מטפס בקלות, משפר מאד את הקואורדינציה בין העין והיד ואת המוטוריקה העדינה, מחזיק עפרון או צבע בקלות, משחיל חוט ניילון בחרוז גדול, מתחיל לכפתר כפתורים, לסגור ולפתוח רוכסנים וכו'. הוא מדבר באופן שוטף ומורכב, מבין הוראות מורכבות ומשחק במשחקי דמיון (משחקי "כאילו") והזיכרון שלו לטווח קצר ולטווח ארוך משתפר. חשוב לאפשר לו אביזרים למשחקי הדמיון (בובות- לבנות ולבנים- , תחפושות, פרטי לבוש ישנים...), פאזלים ומשחקי הרכבה מגוונים ומאתגרים יותר, קוביות ואביזרים לבנייה, שלי עבודה פשוטים (פטיש עץ ומסמרי עץ- לבנות ולבנים), משחקים לפיתוח תפיסה וזיכרון שמיעתי וחזותי, משחקים שמתאימים לתרגול של המוטוריקה הגסה (כדור, מנהרת זחילה) והעדינה (השחלות, הרכבות עדינות צביעה בצבעי עפרון ופנדה), צבעי אצבעות ופלסטלינה וכו'.  

 

בין גיל שלוש שנים לגיל חמש הילד הופך לבעל כישורים חברתיים בולטים, הוא מעצב את זהותו האישית והמינית, הוא מתיידד עם ילדים אחרים, מרבה לשחק במשחקי "כאילו", להתחפש ולמלא תפקידים מגוונים, הוא אוהב לקבל עצמו תפקידים ואחריות ומגבש את מקומו בקבוצת בני הגיל שלו. הוא מתפתח מאד מבחינת יכולתו להבין מצבים מופשטים, יכולתו המתמטית משתכללת, הוא מבין רצף ותהליכים מסובכים של סיבה ותוצאה, מסוגל כבר לדחות סיפוק ולחכות בתור וכו'. מבחינה מוטורית יש לו כבר מיומנויות מושלמות. המשחקים האהובים עליו בגיל זה קשורים בתנועה, ביחסי גומלין עם הילדים האחרים, הוא מחפש אתגרים שיש בהם גם תחרות – וחוב לו להצליח. יחד עם זאת- הוא זקוק גם לאינטימיות, לרגע של שקט, לפעילות אישית מול מבוגר או בקבוצה קטנה וכו'. לכל ילד הדגשים ומינונים משלו לכל צורך כזה- על פי אישיותו והטמפרמנט שלו, על פי הרקע וההיסטוריה הפרטית שלו, הציפיות של הסביבה ממנו והציפיות שלו מעצמו. חשוב לאפשר לו משחקים שקשורים בשיתוף פעולה בין ילדים, משחקים שמעודדים שכלול של מיומנויות קיימות, משחקים שיש בהם אתגר חשיבתי (מתמטי, שפתי, מושגי וכו'- כל פעילות משחקית וחווייתית שיש בה מקום לחקרנות ולסקרנות, ליצירתיות ולהבעה אישית. ספרים, סיפורים, תחפושות, משחקי קופסה, משחקי כדור, חומרי יצירה (צבעי ידיים, גואש, חומר, פלסטלינה...) וכו'- יהוו מקור הנאה והתנסות למידה.  

 

חשוב להדגיש שבכל גיל כדאי לתת לבנים ולבנות הזדמנות שווה לנגישות לאותם משחקים ופעילויות-על פי העדפותיהם הייחודיות ואישיותם.

 

חזרה לרשימה
שם:
טלפון:
דוא"ל:
מעוניין לקבל מידע לדוא"ל
hp_button hp_button hp_button hp_button hp_button
נגישות
הגדלת טקסט
הקטנת טקסט
ניגודיות גבוהה
ניגודיות הפוכה
פונט קריא
ניווט מקלדת
כיבוי ואיפוס מערכת
מערכת נגישות MAGMA